פנדוחי נ' הזורם מערכות סולאריות בע"מ

פסק דין

1.התובעת (להלן – העובדת) הועסקה כעובדת שכירה אצל הנתבעת תקופה בת כשישה שבועות לטענתה, ובין התאריכים 3.8.11 – 16.9.11. בתביעה זו עותרת העובדת לחיוב הנתבעת (להלן – המעבידה) בתשלום שכר עבודה בהתאם לשכר המינימום השעתי בתוספת פיצויי הלנת שכר, וכן גמול בגין עבודה בשעות נוספות ודמי נסיעה.

2.מראיות הצדדים עולה התמונה העובדתית הבאה:

א.המעבידה מפעילה עסק לאספקת מערכות סולאריות, ובין השאר הפעילה בזמנים הרלוונטיים לתביעה חנות בחדרה, בה הועסקה העובדת.

ב.העובדת החלה עבודתה בחנות ביום 3.8.11.

ג.שעות העבודה הרגילות בחנות היו מדי יום בין השעות 9:00 עד 13:00 ושוב בין השעות 16:00 עד 19:00. בנוסף, טענה העובדת כי הועסקה מספר פעמים בשבוע מספר שעות נוספות בחלוקת פליירים.

ד.בין הצדדים הוסכם כי העובדת זכאית לשכר שעה בגובה שכר המינימום.

ה.יום עבודתה האחרון בפועל של העובדת היה יום 16.9.11, לאחר שהודיעה על התפטרותה באותו יום.

ה.במהלך תקופת העבודה שולמו לעובדת 600 ₪ על חשבון שכר העבודה, וסכום נוסף על חשבון הוצאות נסיעה.

ו.לעובדת לא נמסרו הסכם עבודה או תלושי שכר במהלך תקופת העבודה, שהשתרעה על-פני החודשים 8-9/11.

ז.טרם התחלת עבודתה של העובדת, וביום 17.7.11, הזמינה אמו של בן-זוגה של העובדת, הגב' וקנין, מערכת סולארית מאת המעבידה. הגב' וקנין התחייבה בתשלום בסך 3,000 ₪, מתוכם שילמה במזומן 470 ₪ במועד ביצוע ההזמנה. היתרה לא שולמה, ככל הנראה. הצדדים היו חלוקים בשאלה אם העובדת היא שאמורה לשאת בעלות המערכת הסולארית האמורה.

3. בכתב התביעה נתבעו סכומים בגין הודעה מוקדמת ופיטורים שלא כדין, ונטען כי "באי תשלום שכר העבודה פיטר הנתבע הלכה למעשה את התובעת בפטורים שאינם כדין" (סעיף 14 לכתב התביעה). במסגרת הדיון המוקדם מיום 27.5.13 הסבירה התובעת כי לא פוטרה, וכי האמור בכתב התביעה לעניין הפיטורים הינו בגדר "אי הבנה" בינה לבין ב"כ. בהתאם, הודיע ב"כ העובדת כי הוא מוותר על התביעה להודעה מוקדמת. לפיכך, אין מקום לדון בתביעה להודעה מוקדמת ולפיטורים שאינם כדין, ויש לראות את העובדת כמי שויתרה על התביעה ברכיבים אלה.

4.המעבידה טענה, מנגד, כי במהלך התקופה הנטענת עבדה העובדת 15 ימי עבודה בלבד, כי לא בוצעה כל עבודה בשעות נוספות, וכי השכר לו זכאית העובדת בגין ימי עבודה אלה (בסך 2,314 ₪) נוכה כדין, וזאת משום שבסיום עבודתה נותרה העובדת חייבת סך של 2,530 ₪ בגין מערכת סולארית שסופקה "לבקשתה" על-ידי המעבידה ואשר תמורתו המלאה לא שולמה. באשר לדמי הנסיעה נטען כי אלה שולמו במזומן.

5.מכאן שעל בית הדין להכריע בשאלות הבאות: ימי ושעות העבודה בגינם זכאית העובדת לשכר עבודה ולגמול בגין עבודה בשעות נוספות, האם המעבידה פעלה כדין בניכוי של מחיר דוד השמש משכרה של העובדת, וכן הזכאות לתשלום דמי נסיעה וגובהם.

6.העובדת העידה מטעמה. מטעמה של המעבידה העיד מר מיכאל מזרחי, מנהלה.

שכר עבודה

7.לאחר שקילת גירסאות הצדדים באשר לשעות ולימי העבודה מצאתי לקבל את גרסת העובדת.

א.העובדת טענה בכתב התביעה לתאריכים מפורטים של תחילת וסיום העבודה (3.8.11 – 16.9.11), וטענה לכן לזכאותה לתשלום שכר עבודה בגין 6 שבועות עבודה בני 35 שעות שבועיות, היינו ל- 210 שעות עבודה.

המעבידה מצידה לא חלקה על תאריכים אלה אלא טענה כי במהלכם הופיעה העובדת לעבודה באופן חלקי בלבד, על מנת לעבוד בחנות של המעבידה במשך 7 שעות ביום (פרו: 1, ש: 29-30). עוד טענה המעבידה בכתב ההגנה כי העובדת כלל לא חילקה פליירים בלילות וכי אין לטענתה זו כל בסיס.

ב.נציג המעבידה העיד כי היה בידי המעבידה רישום של שעות וימי העבודה, וכי הרישום התבסס על דיווח יומי בעת הגעתה של העובדת לחנות. אלא שבדיון ההוכחות לא הוצג כל רישום כאמור. אין לקבל הסברו של מנהל הנתבעת כי הרישומים נמסרו לרואה החשבון הקודם של המעבידה, וכי זה מסרב למסור אותם לידי המעבידה בשל חובותיה אליו. מדובר בגרסה מאוחרת שלא נזכרת בכתב ההגנה ואף לא נטענו בדיון המוקדם מיום 27.5.13. כמו כן, גרסתה של המעבידה באשר לימי העבודה בפועל לא היתה עקביתף בעוד בכתב ההגנה נטען כי עבדה 15 ימים במהלך תקופת העבודה, הרי שמר מזרחי העיד כי עבדה 14 ימים "ולא יותר" (פרו: 6, ש: 23).